דליפת שתן (בריחת שתן)

דליפת שתן היא יציאה של שתן בלי שהתכוונת: כשצוחקים חזק, מתעטשים, רצים, או כשהדחף מגיע פתאום ולא מספיקים להגיע לשירותים. קוראים לזה גם בריחת שתן או אי שליטה בשתן. זה קורה להרבה מאוד נשים, ויש מה לעשות. בעמוד הזה אסביר מה קורה בגוף, אילו סוגי דליפה קיימים ואיך נראה הטיפול.

איזה סוגים של דליפת שתן יש?

יש שלושה סוגים עיקריים, והטיפול בכל אחד מהם שונה, ולכן חשוב לזהות איזה סוג יש לך:

• דליפת שתן במאמץ. שתן יוצא כשיש עלייה פתאומית בלחץ בבטן: שיעול, התעטשות, צחוק, קפיצה, ריצה או הרמה. במצב זה הבעיה אינה בשלפוחית, אלא ברצפת האגן ובסוגר (השריר שסוגר את השופכה, צינור השתן), שאינם מצליחים לעמוד בלחץ ברגע הנכון.
• דליפת שתן בדחיפות. מגיע צורך חזק ופתאומי להטיל שתן, וקשה או בלתי אפשרי להחזיק עד השירותים. לעיתים זה מופיע יחד עם הליכה תכופה לשירותים ביום ובלילה. מצב זה נקרא גם שלפוחית רגיזה: שריר השלפוחית מתכווץ לפני שהיא באמת מלאה.
• דליפת שתן מעורבת. שילוב של שני הסוגים. מצב זה נפוץ מאוד, במיוחד אחרי לידות.

יש גם מצבים נוספים, כמו דליפה אחרי הטלת שתן (כמה טיפות כשקמים מהאסלה) או דליפה ללא תחושה. גם בהם אפשר לטפל, לאחר שמבינים מה הגורם.

למה זה קורה?

רצפת האגן היא קבוצת שרירים שמערסלת את איברי האגן, ובהם השלפוחית. כשהיא מתפקדת היטב, היא מתכווצת רגע לפני השיעול ושומרת על השופכה סגורה. דליפה במאמץ קורית כשרצפת האגן חלשה, כשהיא מגיבה באיחור, או כשהרקמות שתומכות בשלפוחית נמתחו.

הסיבות הנפוצות:

• הריון ולידה. במהלך הלידה שרירי רצפת האגן נמתחים מאוד (באתר כללית מצוין שהם יכולים להימתח עד פי שלושה מאורכם). גם לידה קיסרית אינה מגנה לגמרי, כי ההריון עצמו מעמיס על רצפת האגן במשך תשעה חודשים.
• גיל המעבר. הירידה ברמת האסטרוגן מדללת את הרקמות סביב השופכה ומחלישה את התמיכה.
• עצירות כרונית ומאמץ בשירותים. כל דחיפה מפעילה לחץ על רצפת האגן.
• ספורט עם קפיצות ומשקולות, כשרצפת האגן לא למדה לעבוד יחד עם העומס.
• שיעול כרוני, עודף משקל והרמות חוזרות.
• הרגלים. הליכה לשירותים "ליתר ביטחון" מרגילה את השלפוחית להתריע מוקדם מהרצוי, וזה בדיוק המנגנון של דחיפות.

סיבה נוספת, שמדברים עליה פחות, היא רצפת אגן מכווצת מדי. שריר שאינו יודע להרפות גם לא מתכווץ היטב כשצריך, ולעיתים הוא גם מגרה את השלפוחית. אצל נשים אלו תרגילי חיזוק עלולים להחמיר את המצב, והטיפול מתחיל מהרפיה. זו אחת הסיבות שאני לא ממליצה להתחיל בתרגילי קגל לפני שנבדק מה המצב.

דליפת שתן אחרי לידה

אחרי לידה הרקמות עדיין מתאוששות, ולכן חלק מהדליפות של השבועות הראשונים פוחתות עם הזמן. אם עברו כמה שבועות והדליפות נמשכות, זה הזמן לבדיקה. הרחבתי על כך במאמר דליפת שתן אחרי לידה: האם זה עובר ומה עושים, ומה בודקים ומתי כתבתי בעמוד פיזיותרפיה אחרי לידה.

הטיפול בקליניקה

הפגישה הראשונה מתחילה בשיחה: מתי הדליפה קורית, באיזו כמות, מה וכמה את שותה, כמה פעמים את הולכת לשירותים ביום ובלילה, איך היו הלידות ואיך המצב משפיע עלייך. לעיתים אבקש למלא יומן שתייה והטלת שתן במשך יומיים או שלושה, כי הוא מראה דפוסים שבדיקה לבדה לא מגלה.

לאחר מכן הבדיקה: נשימה, בטן ויציבה, וגם בדיקה פנימית קצרה, שבה אני מעריכה את כוח השריר, את משך ההחזקה, את היכולת להרפות ואת תזמון הכיווץ. בדיקה פנימית אינה תנאי לטיפול, אך היא רצויה כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה של מצבך. לפני הבדיקה אסביר באופן מפורט על מהלכה, והיא תתבצע לאחר הסכמתך המלאה. פירטתי בעמוד מה קורה בפגישה הראשונה.

הטיפול נבנה לפי הממצאים, ובדרך כלל כולל:

1. זיהוי השריר. לפי מדריך כללית, כרבע מהנשים אינן מזהות איזה שריר לכווץ כשהן מקבלות הסבר מילולי בלבד. אני עוזרת לך להרגיש אותו בהסבר, במגע, ואם צריך בביופידבק: מכשיר שמציג על מסך את פעילות השריר.
2. תרגול מותאם. חיזוק אם השריר חלש, הרפיה אם הוא מכווץ, סיבולת אם הוא מתעייף מהר. בהמשך התרגול עובר לעמידה, להליכה ולתנועות היומיום שלך.
3. כיווץ לפני מאמץ. לימוד השריר להתכווץ רגע לפני שיעול, התעטשות או הרמה. זו מיומנות חשובה במיוחד בדליפה במאמץ.
4. אימון שלפוחית בדליפה בדחיפות: הארכה הדרגתית של הזמן בין הטלות השתן, טכניקות להרגעת הדחף והתאמת השתייה (לא לשתות פחות, אלא לשתות נכון).
5. הרגלי שירותים. לא ללכת "ליתר ביטחון", לא לדחוף, לשבת נכון. כתבתי על כך במאמר הרגלי שירותים שפוגעים ברצפת האגן.
6. חזרה לספורט בהדרגה ועם התאמות, כדי שתוכלי לרוץ ולקפוץ בלי לחשוש מדליפה.

בין הפגישות יש תרגול בבית. הוא קצר, אך הוא עיקר הטיפול: בפגישות בודקים ומכוונים, והשינוי נבנה מהתרגול היומיומי.

מה המחקר אומר?

מחקרים מראים שתרגול רצפת אגן מודרך הוא טיפול יעיל לדליפת שתן במאמץ. סקירת קוקרן, שמסכמת את המחקרים האיכותיים בנושא, מצאה שנשים עם דליפת שתן במאמץ שתרגלו רצפת אגן דיווחו על ריפוי או שיפור בשכיחות גבוהה בערך פי שישה מנשים שלא טופלו, והחוקרות כתבו שאפשר לכלול את התרגול בקו הטיפול הראשון (Cochrane, Dumoulin). סקירה נוספת מצאה שתרגול בהריון מפחית את הסיכון לדליפות בסוף ההריון ובחודשים שאחרי הלידה, אצל נשים שלא דלפו לפני כן (Cochrane, Woodley).

חשוב לציין שאלו ממוצעים של נשים רבות. התוצאה אצל כל אישה תלויה בממצאי הבדיקה, בתרגול ובזמן, ולכן אין הבטחה לתוצאה.

לפני שחושבים על ניתוח

קיימים ניתוחים לדליפת שתן במאמץ, ולעיתים הם הפתרון הנכון. עם זאת, ההנחיות המקצועיות, למשל של NICE הבריטי, ממליצות להתחיל בתרגול רצפת אגן מודרך במשך שלושה חודשים לפחות, ולשקול ניתוח רק אם הוא לא הספיק (NICE NG123). אם בסופו של דבר תבחרי בניתוח, תגיעי אליו עם רצפת אגן שיודעת לעבוד, וזה יכול לעזור גם בהתאוששות. ההחלטה על ניתוח מתקבלת על ידך ועל ידי הרופאה.

כמה פגישות צריך?

אין מספר אחיד, ואני לא קובעת אותו לפני הבדיקה. דליפה קלה במאמץ אצל אישה שמזהה את השריר מהר שונה מדליפה מעורבת שנמשכת שנים. בסוף הפגישה הראשונה אסביר את תוכנית הטיפול ואת ההערכה שלי למספר הטיפולים הנדרש עבורך. על טיפול דרך הקופה או באופן פרטי, ומה הקופות מפרסמות על הפניה והשתתפות עצמית, ריכזתי מידע בעמוד הזה.